זמני

אגנס מתה. סיפור המית אותה. לא נשאר לי ממנה דבר מלבד אותו סיפור על ספרו של פטר שטאם,  שבע שנים ,  כתבתי בבלוג שלי  לפני בדיוק ארבע שנים. קראתי את הספר באנגלית ועל אף שלא ׳עפתי׳ עליו, סיכמתי את הפוסט כך: ׳ יש לפטר שטאם פוטנציאל .  סביר להניח שאקרא רומן נוסף שלו בשנה הקרובה. אולי יהיה זה   אגנס .׳  אז בפועל זה לקח לי ארבע שנים, אך לזכותי יאמר שאני עיקבי ויעד שהצבתי לעצמי, סביר שיכבש מוקדם או מאוחר יותר.. ואכן, כשנסתמנה שעת כושר, לפני ביקור מולדת שערכתי עם משפחתי לאחרונה, הזמנתי את הספר  מאתר סיפור חוזר  וזמן קצר אחרי שהגיע בדואר התיישבתי לקרוא בו. אקדים ואומר שמדובר ברומן קצרצר, כ-114 עמודים. כך שאף שאני משתדל לקרוא ספרים שלא עולים על 200 עמודים, זהו ספר קצר במיוחד שהצלחתי לגמוע במהלך סופ״ש אחד, והוא שימש ריבאונד מצויין בין ספרים ׳רציניים׳ יותר.  *** כולנו ממשיכים לחיות איכשהו אחרי מותנו. בזכרונם של אנשים אחרים, בזכרונם של ילדינו, ובדברים שעשינו כפי שמלמדים שני הציטוטים שהבאתי לעיל,  אגנס  עוסק ראשית ...